פיגור שכלי בגיל 4, הפרעת קשב וריכוז (ADHD)

הילד התחיל לתקשר ולשאול שאלות.

לאחר שאמא שמה לב שילדה הפך מופנם ופוחד מאינטראקציה עם בני גילו לאחר שעבר לישראל, היא פנתה לד"ר לויט. לאחר מספר טיפולים, ההורים ראו שינוי בילדם. הוא החל לתקשר ולשאול שאלות. התנהגותו בגן השתפרה באופן דרמטי. כעת הילד לומד בבית הספר ומשמש מודל לחיקוי לכל תלמידיו. האבחנה של פיגור שכלי בוטלה.

— אני רוצה לספר לכם על המקרה שלנו. נולד לי ילד בריא לחלוטין באוקראינה. הכל היה בסדר, עברנו לישראל כשהיה בן שנה ושמונה חודשים. הכל היה בסדר. הסתגלנו קצת כשהוא התחיל ללכת. לא ראיתי כלום, שום שינויים, שום דבר רע. הילד התחיל לדבר, כולם אמרו כמה טוב הילד מדבר. כשהוא הלך לגן ישראלי, הוא נסוג והפסיק לתקשר עם הילדים. הוא השתנה לרעה. הוא הפסיק לדבר, הפסיק לתקשר עם אנשים. הוא פשוט ישב בפינה ובעיקר חלם. הוא חלם, לא דיבר עם אף אחד. הילדים רקדו, רקדו... כשבאתי לחנוכה, הייתי פשוט בהלם כזה. זה היה מאוד כואב לראות את הילד יושב... כולם רקדו, כולם שרו שירים, והוא ישב בפינה, בלי לשים לב. היו 35 ילדים בקבוצה. ואז הגננת אמרה, "אתם חייבים לעשות משהו, ליצור קשר עם המרכז להתפתחות הילד (לא נשמע), הילד שלכם חולה". כמובן, המילים האלה הגיעו כמו ברק מהכחול.
- איך הוא התנהג בבית?
"הוא היה חסר מנוחה בבית. הוא לא היה מסוגל להקשיב כשקראתי לו או דיברתי איתו."
יש לך תיאבון?
אין לו בעיות עם התיאבון שלו.
- ואז הפסקת לאכול?
— הוא הפסיק לאכול אוכל רגיל. הוא היה ילד עם נטייה להשמנה. הוא גם הפסיק לאכול אוכל רגיל. לפעמים אפילו חשבתי שהוא מתקשה לבלוע וללעוס. הוא סירב לחלוטין לבשר, למרות שכבר היה בן ארבע. הכל היה בחתיכות, הכל היה קטן... שמתי לב גם שיש לו בעיות באכילה. הוא היה מאוד קשור אליי. כשהיינו הולכים ברחוב, הייתי אומר לו, "בוא נלך לפארק, יש שם ילדים שמשחקים?" הוא היה אומר, "לא, בוא נסתובב בפארק כי יש שם ילדים, ואנחנו לא נלך לשם." לא הייתה שום תקשורת בכלל, הוא היה פשוט יושב וצופה בטלוויזיה וזהו. הלכנו לרופא, הוא בדק אותנו. הילד לא יכל לשכב על המיטה בכלל; היה מאוד קשה לבדוק אותו; הוא קפץ. היו מדליקים לו את הטלוויזיה, מבדרים אותו עם כל מיני צעצועים, רק כדי לוודא שהוא ישכב בשקט. עשינו את ההליך פעמיים בשבוע. ושמתי לב שאחרי שני הטיפולים הראשונים, כשחזרנו הביתה ואבא שלנו חזר מהעבודה... הילד שלנו מעולם לא היה הראשון לדבר, הוא היה מסוגר ולא דיבר איתנו בכלל... ואז הוא לקח ספר ואמר, "אבא, בוא נקרא ספר ביחד". והילד התחיל לספר מחדש את כל הספר. כלומר, כל מה שקראתי לו כבר היה בראש שלו, והוא סיפר מחדש את כל הספר לאבא שלו. ואז ראינו שאנחנו מתקדמים לאט לאט. הילד התחיל לגשת לילדים אחרים, התחיל לתקשר. היה נחמד מאוד לראות שהוא מתחיל להתעניין במשהו. כל הזמן חיכיתי לשאלה. הילד שלי מעולם לא שאל כלום קודם. ילד בן 3-4 אמור לשאול שאלות, אבל הוא לא שאל כלום. ואז הוא התחיל להתקדם לאט לאט. כמובן, היו לנו בעיות עם השפה, אז הוא הלך לגן קלינאי תקשורת. עד שהגענו לגן קלינאי תקשורת, כבר עברנו חודשיים וחצי של טיפולים אצל הרופא, וכולם היו מופתעים. נאמר לי שיש לנו תחושה שאלה לא המסמכים של ילדכם שנשלחו אלינו. הוא התקדם יפה בגן; הוא היה מאוד אהוב שם. אחרי שמלאו לו שש, הציעו לו העברה, לא ישר לכיתה א', אלא לבית ספר רגיל, פשוט קראו לזה ככה. זה היה כמו בית ספר של כיתה א', בברית המועצות. כשהוא התחיל ללמוד, בהתחלה הרגשנו קצת בעיה; הוא לא היה כל כך מרוכז. וזה היה קצת קשה לו. אבל בסוף השנה, כשהוא סיים את לימודיו, התקשרו אליי ואמרו, "זהו, אנחנו מסירים לך את האבחנה".
— חינוך מיוחד... ואנחנו מעבירים אותך לכיתה רגילה. עכשיו הוא בכיתה ג' (כיתה רגילה). אף אחד לא אומר שהוא לא מרוכז, אף אחד לא אומר שהוא תלמיד גרוע או מתקשה בלימודים. להיפך, הם אומרים רק דברים טובים. הילד קיבל לאחרונה תעודה על היותו תלמיד למופת. הוא מאוד אחראי. הוא אף פעם לא הולך לבית הספר בלי שהילקוט שלו מוכן וארוז ושיעורי הבית שלו מוכנים. הילד מעריך את החברות של חבריו. קיבלנו הרבה שיחות מאימהות, שאומרות תודה. והן כל הזמן מזמינות את הילד שלי לבקר ולמסיבות יום הולדת... אז הוא בכלל לא לבד, יש לו הרבה חברים. בפעם האחרונה שהייתי בפגישת הורים, המורה פתח את המחברת שלו, הסתכל על כל המקצועות שלו ואמר, "הכל בסדר, הילד שלך צריך להיות מודל לחיקוי לכל התלמידים בבית הספר". ואני רוצה להגיד תודה גדולה לד"ר לויט על העזרה לנו, ושה' יברך אותו."

גלו בוובינר המקוון!
אנו מלמדים הורים את הדרכים היעילות ביותר לעזור לילדיהם.

המרכז הרפואי ד"ר לויט פועל מאז 1996 - ניסיוננו רב השנים כבר עזר לילדים רבים עם אוטיזם ופיגור שכלי ולהוריהם.

תוכן העניינים
ביקורות וידאו