או איזה מין ילד יש לי?
בחיים היום יומיים שלנו ישנם מלא דברים, שאנו מקבלים כברורים מעליהם. אנו מודעים לחשיבותם וגדולתם אך ורק כאשר הם הופכים לקשים להשגה. למשל , אנו סבורים שכולנו מכירים היטב את ילדנו. אילו ילדים הם?! שובבים או רציניים, ספורטיביים או בעלי כשרון מוסיקלי , מציאותיים או שחקנים וכו'. אומנם ישנם הורים שפשוט לא מסוגלים לעמוד על טבעם של ילדיהם וליצור איתם קשר.
פעם בקליניקה של ד"ר לויט פגשתי פנים מאד מוכרות. אימצתי את זיכרוני ונזכרתי, שהאישה הזאת מוכרת לי עוד מתקופה של לימודי באוניברסיטה. למדנו שם באותה תקופה, אך בחוגים שונים. פתחנו בשיחה. על ברכיה ישב ילד. כאשר הגיעה תורם הם לא נכנסו לחדרו של הרופא, כפי שנוהגים כל הפציינטים, אלא יצא ד"ר לויט ושאל את הילד:"איפה אתה רוצה לעבור טיפול?". ילד ענה לו בפרוזדור ליד מקרר. הילד נשכב על ספה. ד"ר לויט התיישב לידו והתחיל בטיפול. שאלתי את אמו של הילד, ממה בעצם הוא סבל. היא כולה התכווצה ואמרה בשקט: "אפילו לא רוצה להיזכר". "פשוט מבהיל אותי".
הילד נולד בלידת ואקום לפני 3 שנים ו10 חודשים. הוא היה באי שקט תמידי, השתולל , "פשוט קומץ של עצבים ופחדים" לא נתן לגעת בו. פראי, ומשתולל. צרחות וצעקות והיסטריות. מבטו היה פראי לחלוטין. היו בעיות עם מוטוריקה עדינה. האבחנה הייתה ברורה. ( אך אמא מסיבות ברורות לא מדברת עליה). ביום פניתם לד"ר לויט הוא כמובן שלא ידע לא לבנות מגדלים מקוביות, ולא להחזיק עיפרון ולא לדבר. בטיפולים הראשונים הוא פשוט התרוצץ והשתולל בקליניקה ולא נתן לגעת בו. לאט –לאט כעבור כמה טיפולים אצל ד"ר לוית הוא נרגע. חל שיפור משמעותי במצבו. הוא החל להבין את המתרחש סביבו ויכולות המוטוריות שלו השתפרו פלאים.
הוא החל לדבר, ליצור קשר עם סובבים אותו. בערך אחרי טיפול עשירי הוא יצא ממצב ההסתגרות והתכנסות בעצמו . מצבו השתפר מפעם לפעם נוצרה לי אפשרות להתקשר איתו. לדעת מה אישיותו ומה מהותו. " אני גיליתי את בני": אמרה האם. וחשבתי לעצמי, אלוהים, מה יכול להיות יותר חזק מזה.