מרכז ישראלי לרפואה ושיקום ילדים עם פגיעות קוגנטיביות, רגשיות, שפתיות ותקשורתיות
מידע והרשמה בטלפון

סיפורים אישיים: דמעות של שמחה

מי מאיתנו אינו חלם על הבאת ילד לעולם?! על משחקים משותפים איתו, על מעקב אחרי כל צעדיו והשתתפות בהתפתחותו. אנו מביטים בחלונות הראוה של חנויות הילדים המלאות במשחקים המפתחים ומדמיינים את רגע המאושר הזה. אנו רוצים להשאיר לילדינו חלק ממהותנו. הדבר טמון בנו עמוקות במודע ובתת מודע. שאיפתנו להבטיח להם את עתידם, ובעולמנו המודרני זו התפתחות תקינה, השכלה וחינוך איכותיים.

אכן , לפני 8.5 שנים נולדה לנו בת. ילדתנו הבכורה. כמובן שלא היה גבול לשמחתנו. עד לגיל של 1.5 היא התפתחה ככל הילדים בני גילה, אך אחר כך התרחשה ירידה. ילדה הפסיקה לדבר, והפכה ליותר עצבנית ופחות סבלנית. עד לגיל 3.5 כמעט ולא ניתן היה להוציא ממנה מילה. הופיעו בעיות בריכוז ובמוטוריקה עדינה.

במבט ראשוני לא ניתן היה לגלות שום הפרעות, אך שיחה קצרה הייתה מביאה להבנה שבכל זאת "משהו לא תקין". אנו מצידינו ניסינו לשנות את המצב. במשך 5 .5 שנים לקחנו אותה לכל טיפול קונבנציונאלי ולא קונבנציונאלי כאחד, אך שום שינויים משמעותיים לא נצפו.

בעיות רבות צצו עם תחילת לימודיה בבית ספר, וזאת למרות שהתחילה את לימודיה באיחור של שנה. היא, על פי דעתם של מוריה, פיגרה בפער משמעותי ביותר מבני כיתתה. מצב העניינים מאד דיכא אותנו. היה ברור לנו שכאן אין מקום לחינוך איכותי , וליצירת קשר רגשי ואינטלקטואלי תקין.

באופן מקרי, במהלך שיחתי עם ידידה ותיקה נודע לי, שקיים מרכז לטיפולים קראניו-סאקרל ושיקום ילדים חולי אוטיזם ו-PDD, אשר בעזרתו הנ"ל לפני כמה שנים פתרה את בעיתה.

עם יד על הלב, במידה רבה של סקפטיות ( למרות ההמלצה) פניתי למרכז של ד"ר לויט. הרי בכל עיתון מתפרסמים "מרפאים", אלה מהם אמיתיים – לך תדע. פרט לכך , שנים של טיפולים ברובם חסרי תועלת לא השאירו בי שמץ של תקווה.

לשמחתי, ניתן לציין שמאותו הרגע דברים השתנו מקצה לקצה. מייד לאחר הטיפול הראשון השתפר מבנה דיבורי של הילדה והיא נתנה תיאורים ברורים למתרחש איתה. שאלה שאלות לעניין, למרות שברמתם הם עדיין לא התאימו לגילה.

לאחר טיפול שלישי יכולת הריכוז שלה עלתה משמעותית. ההליך התרחש בהדרגה. שיפורים בתפקודה, אשר הופיעו נהיו במשך הזמן יותר משמעותיים. ד"ר לויט כבר בשלב הזה אמר, שהיא תוכל להגיע לרמת המשכל הטבעית שלה, אך לי לאחר שנים רבות של "קיפאון" זה נראה לא בר השגה. בערך לקראת טיפול חמישי ניכר שיפור גם ביכולתה להבין חומר מתמטי. עד עתה החומר כמעט ולא נקלט, ומה שנקלט, באופן פתאומי, היה נמחק מזיכרונה כאילו מעולם לא היה. בחלוף הזמן השגייה בלימודים נהיו טובים יותר. מוריה גם כן חשו בזה. בהיותה ילדה חרוצה היא התחילה לבד בתור משחק להמציא ולפתור תרגילים, לכתוב סיפורים קצרים בעלי מבנה חיבורי תקין, לקרא ולספר את תוכן הנקרא .

נקודת מפנה בתפיסתי הייתה אחרי 8 טיפול, כאשר ילדתי בערב לפני שינה בהיותה עייפה, קראה וסיפרה בעל פה את תוכנה של מאסיה "לכלוכית ( זאת לאחר שלא ידע להסביר דברים פשוטים מחיי יום-יום). באותו הערב חשתי את דמעותיי הזולגות בלכיים. עם הדמעות יצאו מרירות וחוסר אונים, אשר נצברו במשך שנים רבות. אלה היו דמעות של שמחה. לאחר אותו טיפול שמיני ניכר שיפור משמעותי בהתמצאות במרחב וכתב ידה. פניה נהיו בוגרות יותר. איכות דיבורה גבוה יותר. ציונים בחשבון עלו פלאים .

לאחר טיפול תשיעי ברקע של שיפור כללי במצבה היא ניסתה לשפר את יכולתה לבטא צלילים "ק" ו"ג" וביקשה ממני לעזור לה בזה באופן יום-יומי . כעת אני עוקבת אחרי כל שינוי במצבה ושמחה וששה לבואם של ההתקדמות, אשר רגילים לאחרים אך מאד מאוחלים ויקרים עבורי. P.S .נכון לעכשיו ילדתי עברה 14 טיפולים. ואתמול מנהל בית ספר שבו היא לומדת באסיפה כללית העניק לה תעודת הערכה . בה כתוב: " על השקעה, על התמדה בהכנת שיעורים, על התקדמות טובה בלימודים, על התנהגות בוגרת ויחס טוב לחברים". התעודה היא לא רק של בתי. היא משותפת לה ולד"ר לויט.

לכל אחד מאיתנו היה חלום ילדות. כולנו בילדותנו אמרנו:" כשאגדל – אהיה אוסטרונאוט או רופא או כבאי או רקדנית בלט וכו'. זהו דבר הטבעי ביותר שלא משתנה מדור לדור וממיקום גיאוגרפי זה או אחר פרט לכינויו . אנו זוכרים אותו, גם בגיל מבוגר יותר וגם כאשר מסלולי חיינו מובילים אותנו לכיוונים אחרים. בנוסף לחלום ילדות זה מכיל בתוכו גם הבנה והתרשמות ראשונים על מהות עולמנו. מה הוא? איזה דברים טובים הוא מכיל? למה עלינו להתחקות ? אומנם לצעירנו לא כל ילד מסוגל לחלום. לפי נתונים הסטטיסטים קרוב ל-20 % מכלל הילדים סובלים מהפרעות בהתפתחות, לרבות הקשים שביניהם – אוטיזם וPDD. הם אינם יודעים לחלום. יתרה מזאת, קשה להם לתקשר עם העולם הסובב אותם, וגם לסובבים אותם קשה איתם . אני יודעת על כך מניסיוני . גם לי היה ילד עם עיקוב התפתחותי . המילה הנעימה ביותר במשפט הקודם –"היה". כעת היא התקדמה מאד והוכחה משמחת לכך היא הענקת תעודת הוקרה באסיפה כללית בבית הספר בו היא לומדת ע"י מנהל. בה כתוב: "על חריצות, השקעה, והתמדה בהכנת שעורי בית והתקדמות טובה בלימודים, ועל התנהגות בוגרת ויחס טוב לחברים". אנו חבים את הנס הזה לד"ר לויט. חלק מהשינויים ( חלק משום שכל יום מתרחש שיפור נוסף) תיארתי בפרטי פרטים בכתבתי "דמעות של שמחה", ובהמשך אני מצרפת עוד כמה סיפורי הצלחה שראיתי במו עיניי בקליניקה של ד"ר לויט. ייתכן והסיפורים הם פחות רגשיים, אך הסיבה לכך ברורה. הרי בידי לתאר את האמוציות שלי באופן פרטני, ובכל הקשור לאמוציות של דמויות בסיפורים – אני סומכת על ניסיון חייכם ועל דמיונכם. כאן העובדות מדברות בעד עצמן. נס-פשוטו כמשמעו.

דילוג לתוכן