לראשונה פגשתי את חיים בן ה3 ( שם בדוי, השם האמיתי שמור במערכת ), כאשר הוא עם הוריו נכנסו לקליניקה של טיפולים קרניו-סקרל בחיפה. לאחר שסרק אותי- היושבת ליד כניסה, סריקה חטופה מכף רגל עד ראשי, הוא הסתתר מאחורי אביו והמשיך ביסודיות יתר כבר מאחורי גבו . כעבור זמן קצר של היכרות הזאת על פניו הופיעה חיוך קטן. הילד הסתכל מסביב ונעץ את מבטו במשחק . זה היה מן קרש עץ שעליו מסלול מפוטל של מכוניות ובכל "צומת" מצוירת דמות אחרת. אמו הבחינה בהתעניינותו בצעצוע, מסרה את אחותו התינוקת שהייתה על ידיה לאביו, והציעה לילד לשתף אותה במשחק.
– "לאן נסע" : שאלה האם
– "בוא נסע לכבאי" : המשיכה
– "לא , אני לא רוצה לנסוע לכבאי" : ענה הילד
אומנם לאחר שניות בודדות הוסיף :"טוב , בואי ניסע לכבאי – הוא טוב". האימא והבן יושבים להם על ריצפה ליד חדרו של ד"ר לויט ומשחקים יחד, ואני שאלתי את עצמי מה הילד הזה עושה בקליניקה של ד"ר לויט. לא ראיתי שום דבר לא רגיל בהתנהגותו של הילד. ההפך ילדון חמוד ונבון.
לאחר הטיפול אצל ד"ר לויט הסברתי, שאני עוסקת בתיאור המקרים של ריפוי מוצלח בקליניקה של ד"ר לויט והם הסכימו לדבר איתי. במהלך השיחה התברר, שהיה לאם היריון קשה המלווה בדימומים. מים ירדו והלידה נמשכה 27 שעות. לאחר שחרור מבית חולים באופן לא צפוי עלה חום גופו. ההורים פנו לרופאים ולאחר יומיים הילד הובהל למיון בית חולים לצורך עריכת בדיקות. אחד הבדיקות הייתה בדיקה לדלקת כרום המוח. בדיקה של נוזל עמוד השדרה. בזמן הבדיקה הילד בכה והשתולל.
הילד התקשה לינוק. כעבור זמן קצר כלל סירב לקבל הנקה. הסימפטומים הראשונים למחלתו (PDD אוטיזם ) הופיעו בגיל 10 חודשים. באותו הזמן ניכר, שהילד מפחד להתקרב לקבוצת ילדים. בגיל 1.5 הוא החל להסתובב לבדו במעגל סגור תוך האזנה לשיר אחד ויחיד כל פעם, גילה עניין אך ורק בשיר הזה. בגיל שנתיים לאחר חיסון בטיפת חלב מצבו החל לדרדר. הוא קיבל שלשול. הפסיק להגיב לבקשות ופניות אליו, לא הגיב לשמו, עפעפיים תמיד היו מושפלים כלפי מטה והוא לא הביט בעיניים ולא יצר קשר עין כלל. בכל פעם הוא ראה רק סרט מצויר אחד ויחיד ודיבר רק עליו. מייד לאחר מכך הוא הפסיק לדבר כלל. הוא הסתגר בתוך עולמו. מצבו הדאיג את אימו והיא פנתה לרופא. הרופא שלח אותו להתפתחות הילד. משם הוא הופנה לטיפול של קלינאית תקשורת פעם בשבוע. בגיל שנתיים ושבעה חודשים הילד הופנה למרכז מיוחד, שם מטפלים בילדים בעזרת ריפוי בעיסוק, קלינאיות תקשורת ופסיכולוגים. ועדה שאבחנה את הילד קבע שהוא סובל מ-PDD ( אחד הסוגים של אוטיזם) .
במצב הזה הילד הגיעה לד"ר לויט. כבר לאחר טיפולים ראשונים הוא החל להגיד "אני" וגילה סימני מודעות עצמית נוספים. הוא יצא ממעגל קסמים של הסתגרות בעולמו ( אותו סוג של סרט מצויר, אוטו סוג של דקלים). הרים את עפעפיו. יצר קשר עין. הסתגרותו בעולמו נעלמה לחלוטין.ילד החל לדבר. מפעם לפעם דיבורו השתבח. כיום הוא מדבר ברמה שבעצם מתאימה לגילו. במרכז לטיפולים שהזכרתי לעיל מאד הופתעו לשינויים החיוביים האלה. כעת הילד אובחן מחדש והמומחים קבעו עבורו אבחנה אחרת- "המחלה איננה עוד." הוא יצא ממצב של אוטיזם והחל את התקדמותו בעולמנו בצעדים גדולים.
כיום בנוסף למודעות עצמית יש לו גם מודעות לעולם שמסביבו, הבדלה בין טוב לרע. והוא כמובן היה רוצה להיות קרוב יותר לטובים.